טור: תוכן הסחורה מת. ה-AI דוחס עשרה מאמרים זהים לתשובה אחת, ורק דעה מנצחת

אני רוצה לתאר לכם תרחיש שקורה עכשיו, אלפי פעמים בשנייה. משתמש שואל שאלה. מנוע ה-AI סורק עשרה, עשרים, חמישים מאמרים על הנושא. רובם אומרים בדיוק אותו דבר בניסוח מעט שונה. והמנוע עושה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: הוא דוחס את כולם לתשובה אחת, נקייה, בלי לתת קרדיט לאף אחד מהעשרה. עכשיו תשאלו את עצמכם: אם המאמר שלכם הוא אחד מהעשרה הזהים, מה בדיוק קרה לכם? נדחסתם. נעלמתם.

הבעיה עם "תוכן טוב"

במשך שנים המטרה הייתה לכתוב "תוכן טוב ומקיף". הבעיה היא שהיום כולם כותבים תוכן טוב ומקיף, ולכן תוכן טוב ומקיף הפך לסחורה. הוא זמין, זול, ובעיקר, בלתי נבדל. וכל מה שבלתי נבדל, המכונה יודעת לאחד ולזרוק.

המבחן החדש הוא לא "האם התוכן שלי טוב". המבחן הוא "האם אפשר להחליף אותי". אם מחר תעלימו את המאמר שלכם ואף אחד לא ירגיש, כי יש עוד חמישים כמותו, אתם סחורה. ואת הסחורה, בעידן הזה, לא מצטטים. דוחסים.

מה המכונה לא יודעת לדחוס

יש דברים שאי אפשר לדחוס, כי הם ייחודיים במהותם:

• נקודת מבט אמיתית. דעה מנומקת של מישהו שבאמת עשה את זה. לא סיכום מנומס של כל הצדדים, אלא עמדה. "ככה אני חושב שצריך, וזאת הסיבה".
• הוכחה שרק לכם יש. נתון שאספתם בעצמכם, ניסוי שעשיתם, מקרה לקוח שאתם ליוויתם. המכונה לא יכולה לייצר את זה, היא יכולה רק לצטט אתכם.
• הגדרות חדות. כשאתם מגדירים מושג בצורה הכי ברורה שיש, אתם הופכים למקור. עמימות נדחסת, בהירות מצוטטת.
• קול של אדם. נקודת מבט של מייסד, של מומחה, של מישהו עם שם ופנים. לא "המערכת", אלא בן אדם עם ניסיון.

מה זה אומר בפועל

זה אומר לעצור את מפעל התוכן הבינוני. עדיף עשרה מאמרים בשנה שיש בהם עמדה, הוכחה וקול, מאשר מאה מאמרים שמחזרים את מה שכבר נאמר. זה אומר לשאול לפני כל כתבה: מה יש כאן שרק אני יכול להגיד. אם אין תשובה, אל תכתבו את זה, כי המכונה כבר יודעת להגיד את זה בלעדיכם, וטוב יותר.

שורה תחתונה: העידן של "עוד תוכן" נגמר. התחיל העידן של "תוכן שאי אפשר להחליף". מי שימשיך לייצר סחורה יגלה שהמכונה עושה את זה זול ומהיר יותר. מי שיתחיל לומר משהו משלו, יגלה שהמכונה דווקא צריכה אותו.